פרשת אמור

התורה פותחת את פרשת המועדים בתיאור: אלה מועדי ה'... אולם אז עוברת התורה לדבר על השבת. מדוע?

איסור השחתת הפאות; אבלות לכהנים; מסירות נפש וקידוש ה'; מהות המחלוקת לגבי ספירת העומר אם היא דאורייתא או דרבנן; ספירת העומר היא הכנה לחג השבועות.

פרשת השבוע פותחת בפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כא, א). הקשו המפרשים, מדוע כפלה התורה וכתבה "אמור ואמרת" די היה לומר "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן" ? מבאר רש"י, וז"ל: "אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים", עכ"ל. הפשט הוא, ישנו חיוב על הגדולים להשגיח ולהזהיר את הקטנים לפרוש מכל איסור.

בקרבן תודה מדגישה התורה שיש להקריבו לרצונכם.הדבר מלמד על התחושה שצריך לחוש הניצל ממוות. זאת אגב בירור היכולת של האדם לבחור לעשות בניגוד לרצון ה'.

הפתיח לציווי מצוות הכהונה הוא "ויאמר" לא "וידבר" שהוא הדיבור הרווח בתורה סגנון זה מלמד את הכוהנים כמו גם את מלמדי התורה שעליהם להרגיש שהמשימה קלה עליהם ולא קשה.

המדרש עוסק בכפילות "אמור ואמרת" ורואה בה ניגוד בין המערכת השמימית הפועלת בטבעיות מכח האמירה הראשונה של רבש"ע לבין המערכת האנושית בה הציות אינו פשוט ומצריך אמירה כפולה.

המדרש קובע שמהיראה שנתיירא אהרן זכה לצו של טומאה.הדבר מלמד על מדרגת היראה של אהרן. בנוסף בזכות האהבה הגדולה של אהרן זכה לברכת כוהנים.

המוסד של "בית סוהר" (ע"פ מקורותינו בתורה) הוא רק לשם שמירה שהאסיר לא יברח לפני שנספיק לשפוט אותו, או כדי לאלץ אותו לקיים מעשה שבית הדין מצוה עליו לעשות. אבל בשום אופן אין זה מהראוי להשתמש בו כאמצעי של עונש. הייסורין הרוחניים והנפשיים הבאים על ידי כך הם כבדים ללא נשוא.

מספרם של הימים שנקראים בתורה 'מקרא קודש' הוא שבעה, כמספרם של ימי הבריאה. מעיון מדוקדק בתורה מתברר כי זיקה פנימית קושרת בין כל אחד מימי הבריאה לבין מקרא הקודש המתאים לו, ולתגלית זו השלכות רבות בהבנת עניינם של ימי הבריאה ומקראי הקודש.

כיצד מהווה המנורה עדות להשראת השכינה בישראל? והרי אף אחד אינו רואה את המנורה חוץ מהכהן שמיטיב אותה!